גזר דין בתיק ת"פ 18763-10-11

1.         הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: חוק העונשין] והחזקת רכוש החשוד גנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין.

            על-פי עובדות כתב-האישום, ביום 5.10.2011, נמצא הנאשם מחזיק בביתו מספר כלי נשק ותחמושת: א. באקדח מסוג ברטה ובמחסנית ריקה תואמת, אשר נגנבו מביתו של אחר בתחילת שנת 2002 - כאשר האקדח במצב בלתי תקין אם כי ניתן לבצע בו ירי. אלו נמצאו בארון עץ במחסן כשהם עטופים בכיסוי בד; ב. חפץ דמוי תת-מקלע מאולתר בתוך כיסוי של מחבט טניס בארון; ג. כדורי תחמושת שונים וכן 13 כדורים התואמים את אקדח הברטה הגנוב; ד. שתי מחסניות ריקות המתאימות לכלי נשק בלתי ידוע; ה. זוג אזיקים - רכוש משטרת ישראל.

2.         במסגרת הסדר הטיעון, הגבילה עצמה התביעה לעתירה של 15 חודשי מאסר בפועל בקיזוז ימי מעצרו, מאסר על תנאי וקנס, כשהסניגור חופשי בטיעוניו לענין אורך המאסר והקנס. יצויין, כי בתחילה הוסכם על קבלת תסקיר, ואולם לבסוף חזר זו הסניגור מבקשתו זו, והציג את נסיבותיו האישיות של הנאשם באמצעות ראיות לעונש שהוגשו ונשמעו.

3.         ב"כ המאשימה פירטה את השיקולים שעמדו בפני הפרקליטות: לחומרה, נשקלו חומרת המעשים, נפיצותם, המסוכנות הקיימת לבטחון הציבור מעצם החזקת הנשקים וכן העובדה כי הנאשם החזיק סוגים שונים של כלי נשק - גנובים ומאולתרים - ותחמושת אשר הוחבאו בארון; לקולא, התחשבו בכך שהמדובר בנאשם בן 25 ללא עבר פלילי, אשר הודה וחסך בזמן שיפוטי. עוד הדגישה את גירסת הנאשם, אשר התפתחה מהכחשה לטענה כי מצא את הנשקים בתיק בשדה פתוח כארבעה חודשים לפני כן, ובנוסף ביקשה ליתן ביטוי לעבירה הנוספת שביצע. לתמיכה בעתירת המאשימה להשתת עונש מאסר בפועל של 15 חודשים, הגישה פסק-דין של בית-המשפט העליון של אדם שהחזיק באותם סוגי נשקים לצרכי הגנה עצמית - טענה שהנאשם שלל - כשאושר עונש של 24 חודשי מאסר בפועל.

4.         במסגרת הראיות לעונש, העיד מעבידו של הנאשם, אשר מכיר אותו מילדותו ומעסיק אותו מאז שנת 2008. הוא תיאר את הנאשם כעובד אחראי, רגוע ומנומס, שנתן בו אמון עת העסיק אותו גם בביתו. הוא אישר, כי עם שחרורו מהמאסר, יחזור להעסיקו.

            הסניגור הגיש בנוסף מכתב (נ/1) ממנהל תיכון "עמל" טייבה אשר תיאר את הנאשם כתלמיד מצויין, בעל הישגים טובים, אשר הוערך על-ידי סגל המורים, בעל התנהגות תקינה, אשר תרם מזמנו לטובת פרוייקטים בבית-הספר. עוד הוסיף, כי הופתע ממעצרו, מעולם לא התרועע עם גורמים שליליים - והוא מוכן לשמור איתו על קשר לאחר שחרורו על-מנת לוודא כי הולך הוא בדרך הישר.

5.         הסניגור הדגיש, כי אכן אין המדובר בנער שוליים, אלא באדם צעיר, ללא עבר פלילי, בעל מקצוע, אשר ממשיך ללמוד בין כותלי הכלא, מעוניין בהקמת משפחה ובניהול אורח חיים מסודר ואחראי. אין המדובר באדם מסוכן, אשר שייך למשפחת פשע, והוא סיפר את גירסתו האמיתית לענין הימצאות הנשקים בחזקתו. הדגיש, כי הנאשם לא נשא את הנשק עליו ו/או ברכב - אלא הם נותרו בתוך ארון, האקדח לא היה טעון, לא נמצאה תחמושת תואמת לנשק המאולתר ובדיקה העלתה כי מעולם לא בוצע בנשקים ירי. לטענתו, המדובר בהחזקת נשק מהרף הנמוך על-פי הלכת אבו-מוך, ועל כן, עותר הוא להסתפק בתקופת מעצרו והטיל עליו מאסר על תנאי וקנס. לתמיכה בעתירתו, הציג אסופת פסיקה לענין טווח הענישה הנוהגת תוך התחשבות בנתונים האינדיבידואליים של כל נאשם.

6.         בדברו לבית-המשפט, הביע הנאשם צער על הטעות שעשה וביקש לתת לו הזדמנות.

7.         הצדק עם ב"כ המאשימה, כי החזקת מספר סוגי נשקים ותחמושת - לרבות אקדח שנגנב כמעט עשור לפני כן יחד עם תחמושת תואמת - לצד נפיצות התופעה באזורנו והמסוכנות הגלומה בעצם ההחזקה והחשש כי יפלו לגורמים עויינים, מחייבים השתת ענישה מוחשית. מלבד האקדח הגנוב, החזיק הנאשם גם בתת-מקלע מאולתר, במספר סוגי כדורים ומחסניות - שכולם הוסלקו במקומות שונים בבית, בנוסף לאזיקים - רכוש משטרתי.

            ואכן, מדיניות הענישה היא ברורה בנסיבות אלו, גם כשעסקינן באדם צעיר ללא עבר פלילי:

            "הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל        גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא בית-המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין" (ראו רע"פ 2718/04, פואד אבו-דחאל נגד מדינת ישראל, מתוך אתר נבו מיום 29.3.2004).

8.         קיומו של אינטרס ציבורי ממשי לצד נסיבות ההחזקה של מגוון נשקים ותחמושת אינם מאפשרים השתת תגובה עונשית סלחנית, כפי שעתר הסניגור, ולהסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם (קצת למעלה ממחצית השנה). עם זאת, לצורך קציבת תקופת המאסר הראויה, יש מקום להתחשב בהודאתו המיידית של הנאשם במיוחס לו, בלקיחת האחריות על מעשיו כבר בחקירתו, ואת התקופה בה הוא שוהה מאחורי סורג ובריח בתנאי מעצר. עוד יש לקחת בחשבון את סוגי הנשקים ומצבם - כפי שהדברים באו לידי ביטוי בכתב-אישום שתוקן לקולא. כן יש ליתן ביטוי לכך שהמדובר בנאשם צעיר, יליד 1987, שזוהי לו הסתבכותו הראשונה בפלילים לאחר שתפקד באופן תקין במסגרת הבית-ספרית ולאחר מכן במסגרת תעסוקתית, כאשר לצידו מספר גורמי תמיכה - במשפחה, בקהילה ובעבודה, אשר מעוניינים להמשיך ולחזקו במסלול השיקום לאחר שחרורו.

9.         לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את כל השיקולים העומדים לזכותו ולחובתו של הנאשם, באתי לידי מסקנה כי ניתן לרכך במעט את העתירה העונשית שהוצגה על-ידי התביעה, ובהתאם, אני גוזרת את העונשים הבאים:

            12 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו: 5.10.11.

            מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירות בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין.

            קנס בסך  5000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו, לתשלום עד ליום 1.9.12.

            ניתן צו כללי למוצגים.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, 15 אפריל 2012, במעמד הנוכחים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: